אֱהֹב
בי / אירֵן דן
אֱהֹב בִּי אֶת הָאִמָּהוֹת
אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתִי בְּרַחְמָן
אֱהֹב בִּי אֶת הַיְּלָדוֹת אֲשֶׁר לֹא בָּאוּ לָעוֹלָם,
נְשׁוֹת
הֶעָבָר וּנְשׁוֹת הֶעָתִיד,
אֶת שְׁעָתִי הַיָּפָה.
אֱהֹב בִּי אֶת הַפַּחַד מִן הַגֵּיהִנֹּם,
מִקֵּץ הַפְּסָגוֹת וְהָעֲמָקִים,
אֱהֹב בִּי כְּתָבִים עַתִּיקִים שֶׁנִּכְתְּבוּ
עַל קְבָרִים
אֱהֹב בִּי צְעָדִים רִאשׁוֹנִים, שְׂרִידִים
מִשְּׁכוּנוֹת
יַלְדוּתִי,
שָׁם מַאֲכִילִים צִפּוֹרִים
בְּפֵרוּרֵי לֶחֶם, לְחָשִׁים וּתְשׁוּקוֹת
אַל תַּרְחִיקֵנִי
אֱהֹב אוֹתִי גַּם אִם כָּתַבְתִּי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה
בַּעֲבַר,
גַּם
אִם כָּל זֶה הָיָה מִזְּמַן
וְטַעַם הַלֶּחֶם שֶׁנּוֹתָר
טַעַם מַלְכוּת
אֱהֹב אוֹתִי שָׁנִים מִזְּרִיחָה עַד שְׁקִיעָה
לְלֹא
בֹּקֶר וְלַיְלָה לְלֹא נֶצַח
לְלֹא סוֹף אֱהֹב אוֹתִי
בְּעוֹלָם מָלֵא חַיִּים וּמָוֶת
לְלֹא מַאֲבָקִים לְלֹא כְּנִיעָה
אֱהֹב אוֹתִי אַהֲבָה גְּדוֹלָה
מִכָּל אַהֲבָה אַחֶרֶת,
עַד אֶהְיֶה הָאוֹר הַמֵּאִיר
דַּרְכֵי אוֹהֲבִים, עַד אֲמַלֵּא
אֶת הַשָּׂדוֹת בִּוְרָדִים
אֱהֹב אוֹתִי עַד יוֹמִי
הָאַחֲרוֹן.
—