כָּל אֵימַת שֶׁשָּׁאַלְתִּי,
הִצְבִּיעוּ הַכַּפְרִיִּים עַל הַנָּהָר 
הַחוֹצֶה אֶת הַשָּׂדוֹת,
עַל מַעְגְּלֵי תְּשׁוּקָה וּכְמִיהָה
הִנֵּה בֵּיתֵךְ, אָמְרוּ.
מוֹכֵר הגוֹלאב (מֵי הַוְּרָדִים) קוֹרֵא מִתַּחַת לְחַלּוֹנִי.
הַאִם מִי מִכֶּם רָאָה אֶת בֵּיתִי? 
הֵיכָן בֵּיתִי? 
.
כְּשֶׁנּוֹפַפְתָּ לְשָׁלוֹם
שָׁמַעְתִּי אֶת לַחַשׁ הַמַּיִם,
אֵלַת הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה יְחֵפָה בְּמֵי הַנָּהָר,
אִבְּדָה עַצְמָהּ רְסִיסִים,
שְׁבָרִים שְׁבָרִים,
בְּקִיעִים. 
.
אַל תִּשְׁאֲלֵנִי לִשְׁלוֹמִי
לֹא אֲנִי נָגַעְתִּי בְּפָנֶיךָ, 
לֹא אֲנִי יָשַׁבְתִּי עַל גְּדַת-הַנָּהָר,
יִתָּכֵן דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אַהֲבָה,
אוֹ נוֹפַפְתִּי לְבוֹאֲךָ
עִתִּים בְּשֵׂעָר מַאֲפִיר
וְעִתִּים נַעֲרָה,
שֶׁנְּשָׂאוּנִי הַיָּמִים
רָחוֹק מִמְּךָ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.