הַקַּדְמוֹנִים קִבְּלוּ אֶת פָּנֶיהָ
בַּשָּׂדוֹת הַפְּתוּחִים,
וְהִיא, מִתְהַדֶּרֶת כְּנַעֲרָה, בָּאָה 
בַּעֲדָיִים וּבַחֲרוּזִים, 
נוֹגַעַת בְּלִבַּת הָעֵצִים
רוֹחֶשֶׁת תְּשׁוּקָה, זוֹכֶרֶת 
סִחְרוּר, נִדְרֵי אוֹהֲבִים, 
מִחוּץ לַטּוֹב, לָרַע, 
שְׁמָהּ נִקְשַׁר בִּצְעִיפֵי הָאַרְגָּמָן 
הַנִּשָּׂאִים בָּרוּחַ.

רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּכָל מָקוֹם
רָצָה לְכָל עֵבֶר, 
הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד
וַאֲנִי, שָׁנִים רַבּוֹת 
יָשַׁבְתִּי עַל אֶבֶן, 
חִכִּיתִי, בַּשְּׁבִיל הַצַּר
הַמּוֹבִיל אֶל בֵּיתִי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.