אָבוֹא אֵלַיִךְ / אירֵן דן
שֶׁבָּכִיתִי,
אָמַרְתָּ
יִהְיוּ יְרֵחִים אֲחֵרִים,
יִהְיוּ שָׂדוֹת שֶׁיִּקְרְאוּ בִּשְׁמֵךְ
בְּעוֹלָמוֹת רְחוֹקִים
מִחוּץ לַדְּרָכִים, לַזְּמַן
שֶׁאֵין בּוֹ סוֹף.
הַכְּאֵב יִתְקַלֵּף,
יִתְפּוֹרֵר
כְּגַרְגְּרִים בָּרוּחַ,
יֵעָרֵם עַל גְּדוֹת הַנְּהָרוֹת,
הַרְחֵק מִמֵּךְ.
.
גַּם אִם יֶאֱרַךְ הַלַּיְלָה
וְנִשְׁכַּח זֶה אֶת זוֹ בַּשִּׁכָּחוֹן,
גַּם אִם נִתְעַוֵּר בָּעִוָּרוֹן,
אָבוֹא אֵלַיִךְ מְבֻקָּע
מְעַט שָׁבוּר
וְאַתְּ תִּשְׁאֲלִי
בִּגְוָנִים מַרְהִיבִים,
עַל מָה חָשַׁב הַטֶּבַע
שֶׁצִּיֵּר נָהָר.
— –
וייטנאם מאי 2019