הַבְּאֵר / אירֵן דן
הַסּוֹד, סִפְּרוּ הַמְּגִלּוֹת,
טָמוּן בְּקַרְקָעִית הַבְּאֵר,
בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים.
בְּאֵר עַתִּיקַת יוֹמִין,
נִגְלְתָה וּבָאָה בַּשָּׂדֶה, פָּעֲרָה יוֹם אֶחָד אֶת פִּיהָ,
מַלְאָה רוּחַ חַיִּים וְחִטָּה מַזְהִיבָה, אַהֲבָה
מֵרֵאשִׁית הַיָּמִים.
נֵלֵךְ אֶל הַבְּאֵר, אָמְרוּ יַלְדֵי הַנַּוָּדִים
נִקַּח מִמֶּנָּה מְעַט מַיִם.
רָכְנוּ עַל הַבְּאֵר
נָתְנוּ בָּהּ אֶת קוֹלָם וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר.
הַבְּאֵר הָיְתָה רֵיקָה.
אַחַר הִשְׁלִיכוּ לְתוֹכָהּ מַקְּלוֹת וַאֲבָנִים,
כִּסּוּ אֶת פִּי הַבְּאֵר בֶּעָפָר.
—