הֵם כָּרְתוּ / אירֵן דן
הֵם כָּרְתוּ אֶת הַיַּעַר
עַד שֶׁלֹּא נוֹתְרוּ עֵצִים,
הֵנִיחוּ מַלְכּוֹדוֹת, חָפְרוּ בּוֹרוֹת.
הֵם צָדוּ פִּילִים, חָתְכוּ בְּגַרְזִנִּים
אֶת שִׁנֵּי הַשֶּׁנְהָב.
הֵם כָּבְלוּ גּוֹרִילוֹת,
נִקְּבוּ אֶת לִבָּן, נִסְּרוּ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶן.
בְּנֵי הַמָּוֶת מָכְרוּ גֻּלְגֹּלֶת וְכַף יָד בְּמֵאָה יוּרוֹ.
.
מַרְאוֹת הַיַּעַר נוֹתְרוּ בִּי,
בְּקֵץ כֹּל הַיָּמִים, פְּנֵיהֶם פָּנַי.
כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ, מִי יְרַחֵם,
מִי יִשְׁאַל, מִי יָשִׁיב.
—