מַכְתֵּשׁ / אירֵן דן

זֶה בֵּיתִי, אָמַר,
מַכְתֵּשׁ שֶׁרוּחַ הֵסִירָה מִמֶּנּוּ
שִׁכְבוֹת סֶלַע.
אָבִיב מִפַּעַם לֹא בָּא בַּמַּכְתֵּשׁ
לֹא הֵיטִיב עִם עוֹבְרֵי הַדְּרָכִים,
לֹא שָׁאַל בִּשְׁלוֹמָם שֶׁל מְבַשְּׂרֵי הָעוֹנוֹת.

הַלַּחְשָׁן יָשַׁב תַּחַת עֵץ הַשִּׁיטָה
עַל רֹאשׁוֹ קַעֲרַת זָהָב
לִמְזֹג בִּי צַעַר מִלּוֹתֶיהָ.

הַכַּתְבָן כָּתַב אַהֲבָה וּמִלִּים קְדוּמוֹת
עַד שֶׁמַּלְאָה יָדוֹ כִּתְמֵי חֹשֶׁךְ.

חוּטֵי כֶּסֶף בִּשְׂעָרָהּ,
וְעוֹרְבִים עָפִים וְשָׁבִים
נָעֲצוּ בִּי צִפָּרְנַיִם, נִקְּרוּ
תְּנוּךְ אָזְנַי
שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע מֵרָחוֹק
פְּסִיעוֹתֶיהָ,
צְלִיל צְמִידִים
שֶׁעָנְדָה.
—

צילום מכתש רמון