הַלַּיְלָה תַּם / אירֵן דן
הֲמוֹנִים צָבְאוּ עַל דַּלְתְּךָ,
הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה,
סְלִיחָה וּמְחִילָה
מַיִם נָסוֹגוּ
אוֹ זָרַמְתָּ
עַד הַיָּם,
פְּקַח עֵינֶיךָ
שֶׁהַלַּיְלָה תַּם.
עַל לִבְּךָ
בָּאוּ לִרְשֹׁם
שְׁעַת הַפְּצִיעָה,
הִיא שְׁעַת
לֵדָתְךָ,
זוֹ הַסִּמְטָה וְזוֹ הַחוֹמָה,
לְבֵנִים מִתְנַפְּצוֹת בָּהּ
סַפֵּר בְּנִי
אֵיךְ נִכְנַס אָבָק בְּשַׁעַרְךָ,
עֲשֶׂה שֶׁהַמֵּתִים
לֹא יִתְהַפְּכוּ בְּרֹאשִׁי
הֲדֹף הַסִּמְטָה מֵעָלֶיךָ,
הַנָּח לָהּ לְהִבָּלַע
בָּאֲפִילָה,
פְּקַח עֵינֶיךָ
שֶׁהַלַּיְלָה תַּם.
—
מתבוננת בציור,
ועל החומה נח פס אור שמש
השאר חסר ערך.
Artist: Nicolas de Stael
1914-1955
