כל תוכי / אירֵן דן
כָּל תּוֹכִי אוֹתִיּוֹת,
אֲנִי מִלִּים
נִסְחָפוֹת בָּרוּח, וְעֵינֶיךָ בִּי
מֵרֵאשִׁית הַזְּמַנִּים, וְאַתָּה,
מַחְזִיר וּמֵבִיא עָלַי
גֶּשֶׁם מִדְבָּרִיּוֹת, מְכַסֶּה
פָּנַי פְּנִינִים.
אֵינִי יוֹדַעַת לִזְרֹעַ
וְאֵינִי נוֹתֶנֶת יְבוּל,
תָּרָה אַחֲרֵי הַבַּיִת שֶׁהָיָה בֵּיתִי,
שְׁמִי בְּשִׁמְךָ, שִׁמְךָ בְּשָׁמַי.
וְאִם נָפְלָה רוּחִי, וְאִם נָפַלְתִּי,
הָיִיתָ מֵשִׁיב אוֹתִי אֵלֶיךָ
וּבוֹנֶה אוֹתִי כְּשֶׁהָיִיתִי.
—