יִתָּכֵן רָאִיתִי / אִירֵן דָּן

לִפְנֵי דַּלְתוֹת בֵּיתִי
שֶׁעָמְדוּ עֲצֵי אֲרָזִים,
קָרָאתָ, מַיִם!
מַיִם עֲבוּר סוּס תּוֹעֶה

סוּסִים, אָמַרְתִּי
אֵינָם תּוֹעִים,
פַּרְסוֹת שְׁחוּקוֹת
שֶׁנִּקְרֵאתָ מִמֶּרְחַקִּים,
רוּחוֹת הֱבִיאוּךָ אֵלַי

בְּיָדִי לְהַחֲיוֹת
צְלָלִים,
אֲנִי מַחֲיָה אוֹתְךָ
כָּל אֵימַת גַּעְגּוּעַי כּוֹאֲבִים.

שְׂפָתֶיךָ קָרָאתִי:
לָאַהֲבָה אֵין מִדָּה,
וְהִיא הַמִּדּוֹת כֻּלָּן
וְיִתָּכֵן
נָגַעְתָּ
בַּשָּׁמַיִם,
וְצָחַקְתָּ שְׂחוֹק
שֶׁבָּא מִן הַשִּׂמְחָה.
—