שָׁמַעְתִּי צְעָדֶיךָ / אִירֵן דָּן
שֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ
קִנְאָה גְּדוֹלָה קִנֵּאתִי
בְּקַו הָאֹפֶק
וּבַשֶּׁמֶשׁ שֶׁאַתָּה בָּבַת עֵינָהּ,
עָמַדְתָּ בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי זַיִת,
גַּבְּךָ אֵלַי,
עוֹרֵג עַל אַהֲבָה
הֵנַחְתִּי לְחַיַּי
עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים,
שִׁירָתְךָ בָּקְעָה מִן הָאֲדָמָה,
שָׁמַעְתִּי צְעָדֶיךָ,
הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ
עַד הַבַּיִת
עִם הַדֶּלֶת הַכְּחֻלָּה.
אִשָּׁה עָמְדָה בַּפֶּתַח
אָסְפָה אוֹתִי לְחֵיקָהּ,
שַׂעֲרוֹתֶיהָ חוּטֵי כֶּסֶף בָּרוּחַ,
זֶה הַבַּיִת, אָמְרָה,
הַבַּיִת עִם הַדֶּלֶת הַכְּחֻלָּה,
אַךְ אֵין כָּאן אִישׁ מִלְּבַדִּי.
תַּנִּים מְבַכִּים עָלַיִךְ
מְשׁוֹטְטִים בָּעֵמֶק,
מֵת הַמְּשׁוֹרֵר מְסַפֵּר הַסִּפּוּרִים
לֹא יָדַעְנוּ חַיָּיו וּמוֹתוֹ,
לֹא מְקוֹם קְבוּרָתוֹ,
אֵין כָּאן אִישׁ
חִזְרִי אֶל בֵּיתֵךְ, בִּתִּי.
—
Photo: chOOse one KeY
by Irene Dan