על יונים וכלובים / אִירֵן דָּן
כלוב יונים עמד
ביני ובין אבא
במושב האחורי.
—
אבא חפן את הרוח,
שרק שריקותיה.
רפעאת הנהג
החזיק בהגה,
פיצח גרעינים.
—
קנינו את היונים
בשוק הציפורים של עזה,
בימים שעזה
לא היתה עזה.
צחורות, הן התקוטטו במושב האחורי
על דרך עזה-בת-ים.
—
יונים לא שקטות,
אולי בגלל החום,
אמר רפעאת.
—
סבתא ג׳מילה רוקנה ליונים את הלב
ורוקנה בם אורז-צנוברים.
הנה תבשיל מלכים, אמרה.
—
ראיתי אותי מתקשה לנשום,
שאם ידעה יונות שלום
היתה עוזבת אותן,
—
ואולי בגלל החום
אספתי בשיגעון את כול הנוצות
להדביק אותן על כנפיים.
—
Photo by Irene Dan
