חזרה בשאלה / אירן דן

השליכו אוֹתְךָ מן הבית
כמשליכים אבן או נפש
שאין בה שימוש,
ואמרו השתבשה עליךָ דעתךָ
שאתה נוסע למקום אחר.
ראית איך אימךָ ואביךָ
גידלו את אחיךָ ואתה יתום. איך חסמו
פעם אחר פעם את הכניסה לבית
והגביהו עליהם את הגדר.
רצו לצקת אלוהים בנפשךָ
וסירבת. פשטת את המדים השחורים
והכיפה נפלה מראשך
והיית פגיע ועירום ככול האדם.
עדיין לא הבנת את שפתם
ולא נראית כמותם, החילוניים
שהיו בקיץ במכנסיים קצרים
עד שתמר ראתה את עיניךָ
ואמרה, אהוב אותי
ועטפה אותך בגוף אישה.

לבשת מדים ירוקים
והיית רחוק מלימודי הקודש והחברותא
מדפי הגמרא ומסכת אמת
והיית מפקד על חיילים
שהלכו אחריךָ ביִרְאָה
ואמא אף פעם לא שאלה
היכן הנחת את ראשך בלילה

היית בודד וכואב
ואין תיקון ויש תבוסה
ואומללות שקטה הולכת ומעמיקה
שגם תמר לא ראתה.
לא יכולת לחזור אליהם,
לו יכולת להישאר כאן.
חיכית מנגד
אמרת לילה טוב.
לקחת רובה, נעצת אותו
בבטן הרכה.
כפי שהיית נועץ את האצבע
לתוך מרשמלו מתוק
שמותר רק אחד לפני הארוחה
והיית מחכה עם המרשמלו בפה
שאמא תבוא

ולחצת על ההדק
בפשטות- משחק- ילדים
ואני שמעתי את שריקת הקליע, את ההדף
וראיתי אותך
נופל, נופל
ונופל
—-

Painted by Bo Bartlett