לִבָּהּ הָלַם       /     אירן דן
נִמְלָא חול.
היא מצאה עצמה
נודדת במדבר, נפשה בור בדידות
גבעות בְּפִיהָ.

אישה היתה כאן זָכְרוּ אנשי האוהלים,
ראו אותה בחולות
הקיפו את ידיה ורגליה
אחזו שוב בידיה
שעה שסקלו אותה באבנים.
חיכו לראותה נופלת, מוכה.
והיא כרעה ברך, שָׁמְטָה ראשה
שלא יראו את עינייה ואת החול
נִמְהַל בה נושא אותה למרחקים.

לִבָּהּ הָלַם בה.

פעם רָאה אותה צועדת
טבעת-זרדים ענדה, כולה יפה.
חשב אותה ילדה מבנות הרועים
שהיו עומדים שחורים
בפתח האוהל
ומְחַזְּקים יתדות
וקושרים ביריעות את הרוח
המגיחה מִשּׁוּם מָקוֹם

הלך אחריה
שתה את דמעת הָעַיִן
הצמיח באופק תִּמְרוֹת אבק.
*
4/8/16

Painted by Jean-Charles Millepied

No automatic alt text available.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.