היא מעוותת שפתיה  /  אירן דן
ומרטיבה בול בלשונה,
מדביקה לכול גלויה
ציפור רבת יופי.
*
יום אחר יום על מיטתו
הוא מוצא גלויה
*
היא קוראת לו אהובי,
יושבת בחיקו,
מרחיקה אותו מן המוסד,
התרופות וכיבוי האורות,
מן היאוש והדלות.
*
היא לוקחת אותו ביד, לים,
הם שוחים לעבר שובר הגלים,
צוללים במים החמימים
החזה נפעם, משמיע קולות-שחפים
*
אני ראוי לאהבה, אמא
הנה בחרה בי אישה
ירים עיניו מן הגלויה לעבר אימו.
*
אמא תנמיך קולה,
אינה מוצאת מילים.
היא תישען על מפתן הדלת,
נשימתה כבדה וליבה, כבד שבעתיים.
בתיק שלה
רטט נוצות ובולים נדירים

 

20/4/16

בלב תל-אביב ישנו בית

ובפנים הבית, בתים קטנים

ובפנים הבתים, דיירים קבועים..

Painted by Raizy Derzie

Irene Dan's photo.

 

3 Comments

להגיב על אלי ראובן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *