מסאו אהובי / אירן דן

מסאו אהובי / אירן דן
היתה מצחקקת לאורך השדרה
המרוצפת אבנים שונות ומשונות

מסאו צנום היה, סגפן ושתקן
קעקוע שביצבץ מן הגופיה
אהבה שהלכה ותפחה
אדמה לחה
*
אהבתו היתה בעץ הבונזאי
ביד אחת ליטף את העלים הירוקים
בשניה עיקם ענפיו וחבש את פצעיו
ותמיד במילים טובות, בחמלה
*
היו לה עיניים עצובות לקטרין
וכשהבדידות הפכה בלתי נסבלת
היתה סורגת
מורידה ומעלה, מצמצמת עיניים
ללואי בנה, כפפות לידיו הקטנות
ולתינוקת סוודר פיצפון
ולעיתים הרימה מבט מן הצמר
שקעה הרהורים
וזרמה בנהר-תנועותיו האנושיות של מסאו
איך גזם ופיסל בענפים
איך שיחק לו
וריפא את כאבו
איך נטע בו געגועים לאישה האחת
*
היתה בליבו ומעשיו
נטע בה עצים
מילא בה אור, בגינתה
הכניס לחייה ריקוד
סימן ערוגות וטמן בם זרעים
*
עץ הבונזאי הפך לשיחת השכונה
וגינתה של קטרין מלאה יופי
וכול העוברים ושבים נמלאו גם הם
היו שבים על עקבותיהם
לבהות בבונזאי המופלא
*
עד שהגיע היום
ומסאו סיים להשקות את החלקה
ניגב ידיו, לקח שכרו ולא שב
*
והשדרה שהיתה מרוצפת אבנים
עצרה מלכת, נותרה מאחור
התקשתה לנשום, אבדה בין המילים
מיתות שונות ומשונות יש לו
לאדם למות
*
לפנות בוקר פרצה האש
סירבה להרפות עד שכילתה זעמה
אחזה בעץ הבונזאי
ואחר כך בנפשו של הבית
ואחר כך בילדים שישנו שנת חלום
ובקטרין שחולצה לבדה מבין הלהבות
והיו שאמרו
הגנן שרף את הבית