ברחוב יהודה מרגוזה / אירן דן
יושב בפתח המסעדה
מסתכל מפעם לפעם בעוברים ושבים
ובעובר ושב ובדפי המינוס
ועל החיים איך חולפים
*
ואבא שלי קראו לו
Monsieur Abraham
קנה את המסעדה ב- 54
בחר עבורנו את המקום בו נשב
את החיים בם נחיה
והשעה בה נקום
חלומות שלא נגשים
*
אבא התאהב במקום החדש בו במקום
הזכיר לו את הבית והנמל שנאלץ לעזוב
קנה את המסעדה אבל בראש נשאר שם
*
אבא נפטר
והמסעדה שוקקת תיירים
הלך והשאיר נכס וספל קפה
ואותי מת ונופל ומאבד את עצמי
ובחוץ כול מה שעומד להתרחש
כול האינסוף של החיים
*
אבא גידל כאן ביפו עשרה ילדים
והבית שלנו הנה הוא, ראה!
זה הבית עם הבלקון הכחול
שמשקיף לים
*
בלילות הקיץ כשיפו מסרבת לישון
והזיעה והחום מעבירים אדם על
דעתו, היינו יושבים כולנו איתו עם אבא בבלקון
שומעים את ״ג׳ורג׳יה״ של ריי צ׳רלס
שהתעוור בגיל 7
ובוהים חרשים בכחול
ואבא היה אז עוצם עיניים
וחוזר בגלים לבית הילדות
ברחוב היהודים בטטואן
בעיר השמש הצהובה
רץ ברחובות יחף
ילד ניצחי
*
גם כששיערו האפיר
ושיניו הרפו ונתלשו אחד אחד מפיו
המשיך לרוץ יחף עד שהגיע הביתה לבית
הכחול עם הקשתות
*
נופל וקם מנגב את ברכיו
המשופשפות דם
וממשיך לרוץ
היה מחזיק בנזם ראש האריה מזהב
ודופק חזק ומתנשף
כדי שאמא תפתח מהר
והוא יעלם לאפנדי השוטר
בעל המדים האפורים
והשפם המפואר באמצע פניו
שרדף אחריו ושרק במשרוקית
מתנשף ויורק שיעצור
*
דילג מעל מחצלות הקש שהיו פזורות בכניסה
חלף על פני עץ התאנים שגדל פרא באמצע החצר
עד שקרס לתוך חיבוקה העמוק של אמא
עצר נשימה פקח עיניו
ומת בבלקון בגיל שבעים יחד עם רעש הגלים והים

 

25/2/16
סתם שיחה עם בעל מסעדה ביפו

Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.